דידי –מצלמת בצבע

דידי יזרעאלי היא אישה מיוחדת. היא מצלמת מקסים, וכותבת את הבלוג נישבר לי! בסלונה, שם הכרתי אותה.

בשנה האחרונה דידי מצלמת המון: היא לא זזה מהבית בלי המצלמה (/הטלפון), היא יוצאת לטבע הקרוב ומחפשת זוויות מעניינות, למשל: פרח שאמור לפרוח 24 שעות בלבד אבל מפתיע ביותר מכפול, ועוד. מה לגבי לרכוש מצלמה מקצועית ואולי אף ללמוד איך לתפעל אותה? זה לא בתוכנית שלה “בגילי המופלג אין לי סבלנות להתעסק עם יותר מידי כפתורים. אין לי צורך בעדשה. אני – וגם האחרים – מרוצים מהצילומים שלי ואיני מרגישה צורך להתמקצע בנושא” אהבתי את הצילומים שלה והצעתי לה לשתף פעולה.

נזירים ומערות

דידי שלחה לי את התמונה הזו שבחרה. ברגע הראשון היה לי קשה להבין מה בכלל רואים פה.

נזיר במערת החלילים

שאלתי אותה מה הסיפור על מערת החלילים? ומאיפה השם? דידי סיפרה לי שהיא מתגוררת במבשרת כבר 17 שנה ומעולם לא ידעה שהיא גרה במרחק של חמש דקות ממערת החלילים. “מדובר במערות שנוצרו באופן טבעי. אגדה אחת מספרת שלפני מאות בשנים כשהערבים התגוררו רועי הצאן היו לוקחים את העדרים שלהם לנחל, ובסוף היום היו מחללים בחלילים שלהם וכל הצאן היה מתרכז לידם. אגדה אחרת מספרת שכשיש רוח נשמעים צלילי חליל ברחבי המערה. מישהו שהכרתי לקח אותי לשם והתאהבתי במקום. מאז נהייתי ממש מדריכה של המקום. הצבעים שם מדהימים, שלוליות המים שנקוות מהמים הניגרים מהקירות. איזה מקום נהדר”.

מה הקטע עם פרחים?

אהבתי את התמונה האופטימית הזו בצהוב. דידי סיפרה לי שהיא  אוהבת שאנשים לא מצליחים לזהות מה היא מצלמת.

ורד צהוב אחד עם חרק אחד

איך תפסת את החרק הזה? שאלתי. “מאחר ואין לי עדשות מקצועיות ומצלמות מתוחכמות, אני מאתגרת את עצמי בכל יום מחדש. אני מוצאת זוויות צילום מיוחדות, והמאקרו שלי ממש נחשב למקצועי. זה לא רק פרחים! פרחים זה נורא יפה בעיניי אבל אני לא אצלם סתם פרח. דבורה על פרח בתצלום זה מבחינתי מדגיש את ההישג המקצועי שלי: הרי לא למדתי אף פעם צילום ואין לי מצלמה מקצועית”

הנה הגיע המלקוש

גם בתמונה הזו, לוקח שנייה או שתיים לזהות מה קורה פה. סוג של מזג אויר מפתיע.  “התחיל המלקוש. נוצרה שלולית בפינה. פתאום גיליתי שהפרגולה משתקפת דרך השלולית. טיפת מים שנאספה לה בדיוק הייתה בשלב של צניחה. קלטתי את זה והחלטתי לצלם מיד, רואים שיש מקווה של מים וטיפה שעומדת ליפול”.

מינימליזם בצילום – השתקפות גג הפרגולה

“הבית שלי הפך להיות אבן שואבת. לאומנות שלי, לחברים שלי, לדברים ייחודיים שלא נעשו בעבר. ליצור יש בעין, זה הסיפור שלי. אני מתעסקת בחומרים נפסדים (כאלו שנזרקו על ידי בעליהם הקודמים). אני עושה מהם דברים אחרים שלא נועדו מלכתחילה לשימוש שאני עושה בהם: מנורות, אהילים, חפצי אומנות. בגלל שאני חולת פיברומיאלגיה אני לא יוצאת למקומות רחוקים. הצילום הוא דרך הביטוי שלי באומנות. לא אני בחרתי באומנות האומנות בחרה בי. יום שעובר מבלי שיצרתי משהו – הוא יום אבוד שאני מרגישה מרוקנת. אבל אין הרבה ימים כאלו. מבחינתי זה כורח המציאות“.

דידי משתתפת בתערוכת צילומים קבוצתית. צילום שלה ממערת החלילים נבחר מתוך אלפי תמונות שהגיעו. היא היחידה שצילמה לא באמצעות מצלמה מקצועית. לכו לראות! מעכשיו ועד ה 30 ביוני 2013 בקניון הראל במבשרת, בקומה הראשונה.